הכל בסדר ?

הכל בסדר? באחד מהמפגשים אמרה לי אמא מודאגת: 'משהו לא בסדר, אני מרגישה את זה! כבר תקופה שאני מנסה לתקשר איתו ללא הצלחה, אני שואלת מה שלומו והוא אומר בסדר, איך היה היום ושוב- בסדר... רק לפני רגע הוא עוד היה משתף אותי כמעט בכל דבר, איך עבר עליו היום, במה הוא הצליח, עם מי הוא רב, ופתאום- כמעט דממה, שתיקה רועמת או שתי מילים- הכל בסדר....' אז מה אפשר לעשות כאשר המתבגר אומר שהכל בסדר שאנחנו יודעים ומרגישים שלא כך המצב? 1.נסו ליצור קשר עין- בשיחה כנה שיש בה קשר עין ניתן לראות ולהרגיש הרבה יותר, שתפו שאתם מבינים את החששות שלהם, מהגיל, מהחברה, ומכל מה שאתם מרגישים שלא בסדר... תזכרו שהמתבגרים שלנו מתקשים לשחרר לנו (ולפעמים גם לעצמם) את האמת על מה מתחולל אצלם בלב, התפקיד שלנו הוא להרגיע ולנסות להבין מה קורה איתם. 2.שתפו אותם בתחושות ובחוויות שלכם- איך אתם הרגשתם בגילם, איך ההורים שלכם התייחסו למצב, מה היה יכול לעשות לכם טוב ושאלו אותם האם דברים אלו יכולים לסייע ואם לא מה כן יכול לסייע להם במצבם? תזכרו שאם המתבגרים שלכם לא ילמדו לדבר עם עצמם ולהסביר לעצמם מה הם מרגישים דרככם, הם ככל הנראה יתקשו לעשות זאת גם כשיתבגרו או חמור מכך הם יכולים לפנות להתמכרויות מסוכנות (אלכוהול, סמים, מין לא מבוקר) כדי להקהות את הכאב גם אם למעט זמן. 3. אל תחששו- תזכור תמיד שלמרות הקשיחות שהם מקרינים כלפי חוץ- אתם המקום הבטוח שלהם! אל תשפטו אותם או תבקרו אותם (גם אם זה קשה לפעמים), לפעמים רק הקשבה, בלי שום עצה יכולה להקל ולשחרר רגשות. זקוקים לעזרה עם המתבגר? אפשר גם אחרת!