מהו ניכור הורי?

 

 

​

תסמונת הניכור ההורי מופיעה בדרגות שונות של חומרה.

גארדנר מציג 3 רמות לתסמונת: 

ברמה החמורה: חטיפה נפשית, הורה משמורן פאנטי, (לא תמיד ההורה המנכר הוא המשמורן) שיבצע שימוש בכל האמצעים חוקיים ובלתי חוקיים לחסום קשר וביקורים של ההורה האחר.

ברמה הבינונית: בעיקר ביטויים של כעס וזעם על ידי ההורה המנכר—גינוי ההורה השני ונקמנות המתבטאת בניכור הילד בדרכים יצירתיות. ברמה זו תהיה בדרך כלל משמעות לצווי בתי משפט. המנכר יגיב אליהם ויאפשר ביקורים אם אלו יכפו על ידי בתי המשפט. הורה מנכר ברמה הבינונית יחפש מטפל שיהיה "בן ברית" שלו ויעזור לו להילחם בהורה המנוכר. (ואם הפסיכולוג יבין את המצב הרי שהמנכר ימנע טיפול...ו"יגן" על ילדיו").

ברמה השלישית: ניכור קל, כעס ונקמנות מסוימת. ההסתה מתרחשת לפרקים. כאשר הושג הניכור ההורה המסית יפסיק. מקרים כאלו יכולים להיפתר, לפי גארדנר, מעצם סיום הסכסוך או הגעה להסכמה בין ההורים.

​

צעדי מניעה וטיפול

גרדנר מציע דרכים מעשיות להתגבר על הניכור, שמטרתן למנוע מההורה המנכר את היכולת למנוע קשר של הילד עם ההורה השני. דרכים אלו כוללות פיקוח ואכיפה של גורמים מקצועיים והתערבות ישירה למניעת הניכור. במקרים קיצוניים, כשיש ניכור בדרגה חמורה, יש הטוענים כי יש לבצע החלפת משמורת.

במחקרים של פידלר ובלה Fidler & Bala מ 2010 מדובר על תיקון ושיקום ממצב של ניכור הורי שיכול לנבוע מגורמים כגון:

התבגרות, טריגרים חיצוניים (כמו מחלה, או ריב), שחרור – יש מטפלים הממליצים להורה המנוכר לסגת ולהתנתק במצבים קשים, אחרים חושבים שלא נכון להפסיק ניסיונות לקשר מצד ההורה המנוכר לילד, בין השאר כדי למנוע את תחושת הנטישה שמתפתחת אצל הילד. כיוון פעולה במקרים של העדר רצון מוחלט וניכור קשה מצד הילד יכול להיות "פרדה זמנית" תוך השארת דלת פתוחה, בתיווך של מטפל או אפילו במכתב המביע אהבה ורצון לחזור לקשר בעתיד.

לבתי המשפט ולמערכת הרווחה תפקיד חשוב בהסדרת קשר וחזרה לקשר. מומלצת גם גישה טיפולית משפחתית.