בפוסטים הקודמים כתבתי על סוגים שונים של הורות.
בשנים האחרונות ניתן לראות יותר ויותר אנשים אשר בוחרים לא להיות הורים.
החברה בישראל פחות מצודדת בבחירה זו . במסגרת עבודת הדוקטורט שלי עסקתי בין השאר גם עם קבוצה זו.
לי וזבונקוביק (Lee & Zvonkovic, 2014) בחנו כיצד מתקבלת ההחלטה בקרב זוגות. הם מצאו כי להחלטה שלא לגדל ילדים יש שלושה שלבים: 1. שלב ההסכמה, שבו בני הזוג מחליטים שהם אינם רוצים לגדל ילדים; 2. שלב הקבלה, ובו בני הזוג מפנימים שלא יגדלו ילדים לעולם; 3. שלב "סתימת הגולל", הוא השלב האחרון ובו הם מבינים שכעת "אין דרך חזרה". כמו כן, החוקרים הבחינו בעוד שלושה סוגים של זוגות: 1. זוגות שקיבלו בשלב מוקדם של הקשר הזוגי את ההחלטה שלא לגדל ילדים; 2. זוגות הדוחים את ההחלטה, אלה הם זוגות שמניחים שאולי בעתיד יהיו להם ילדים אבל בפועל הם אינם מחליטים להביא ילדים לעולם; 3. זוגות שהחליטו שלא לגדל ילדים, כאשר אחד מבני הזוג החליט על כך והשני לא. בן הזוג שכן רוצה ילדים, אינו רוצה לפרק את הזוגיות, ולכן מסכים, גם אם זמנית, שלא לגדל ילדים (Lee & Zvonkovic, 2014.
הרשת החברתית של אל-הורים מצומצמת בהשוואה להורים לילדים, ואף בהשוואה לאנשים ללא ילדים שאינם מגדירים את עצמם כאל-הורים, וזו אחת ההשלכות השליליות של סטיגמה ודעה קדומה נגד אל-הורים. אחת הסיבות לכך שאנשים נוטים להתרחק חברתית מאל-הורים היא משום שהם מתייחסים אליהם בצורה שלילית – כפועלים בניגוד לנורמות החברתיות. נוסף לכך, נוצר מצב שלאחר שלחבריהם של האל-הורים נולדים ילדים, תחומי העניין המשותפים עמם מצטמצמים. הרשת החברתית של האל-הורה היא "איכותית" פחות. זו רשת חברתית המתאפיינת בקרבה רגשית נמוכה יותר מזו של ההורים, ואף מזו של הלא-הורים שלא מבחירה Wagner, Wrzus, Neyer, & Lang, 2015)
במהלך עבודת הדוקטורט ראיינתי לא מעט זוגות ויחידים אל הוריים.
אני חייבת לציין כי פגשתי אנשים מרתקים עם סיפורי חיים מענינים. כמו כן למדתי רבות על דרכי חייהם.
אני יכולה להעיד כי במדינת ישראל, מדינה אשר מעודדת ילודה לא קל לחיות תחת הלחץ הכבד אחר הבאת דור ההמשך.
לכן, אם גם אתם מגדירים את עצמכם אל – הוריים, ומרגישים בלחץ המופעל עליכם ,תדעו שאתם לא לבד !
אשמח שתיפנו אלי ונוכל ביחד לדבר על בעיות איתם אתם מתמודדים.
