אתמול ישבתי עם חברה לקפה אחרי המון זמן שלא נפגשנו, סיפרתי לה שאחת ההחלטות שקיבלתי השנה הוא להשקיע בעצמי- בזוגיות שלי, בחברות שלי.
היא לעומת זאת אמרה שכל שנה מחדש אחרי החגים היא נזכרת בהחלטות שקיבלה במהלך החגים ועם הזמן הכל מתמסמס וחוזר חלילה.... היא עסוקה במרוץ החיים- בריצות אחרי העבודה, הסעות הילדים לחוגים, ועוד, ולה עצמה לא נשאר זמן וכוח לכלום...
כשחזרתי הביתה נזכרתי במשל האבנים,
מרצה נכנס לכיתה שבידו כד זכוכית מלא באבנים גדולות- 'האם הכד מלא?' שאל את הסטודנטים- והם מיד ענו 'כן', אתם טועים הוא אמר והחל לשפוך אבנים קטנות לתוך הכד- 'האם עכשיו הכד מלא?', חלק מהסטודנטים ענו שכן ושוב אמר להם שם טועים והחל למלא אבני חצץ קטנות יותר בכד, 'ועכשיו?', 'עדיין לא?' ענה אחד הסטודנטים, 'אתה צודק' ענה המרצה והחל לשפוך חול לתוך הכד ואחריו מים......
המסר שהוא ביקש לומר לתלמידיו- נכון שיש בחיינו דברים גדולים, חשובים, וגם דברים קטנים וחשוב לסדר את הדברים בחיינו כך שנוכל למלא את חיינו בכל מה שאנו זקוקים ורוצים מבלי לוותר ולהשאיר חלק מהדברים בחוץ.
אז איך ניתן בכל זאת לעמוד בהחלטות שאנו מקבלים בכל פעם מחדש?
1. כתיבה- כתבו לכם מספר החלטות חשובות שתרצו לקבל- קשר עם אנשים חשובים לכם, דיאטה, רישום לחוג כזה או אחר.....
2. סדר עדיפות- מספרו את ההחלטות על פי סדרי עדיפויות והעריכו כמה זמן ואנרגיה אתם צריכים להשפיע בכל דבר.
3. שיבוץ ביומן- קחו יומן והתחילו לשבץ ביומן את הדברים שאתם רוצים להספיק- כן מחקרים הראו שאם אנחנו לא משבצים את הדברים החשובים לנו ביומן- הרבה פעמים הדחוף דוחה את החשוב.....
